בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא ב' גילאור) מיום 8.11.04, אשר הורה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.
1. ביום 29.4.04 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו מעשי אינוס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) ו-351(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), מעשים מגונים, עבירה לפי סעיף 348(ב) ו-351(ג)(2) לחוק, התעללות בקטין, עבירה לפי סעיף 368ג סיפא לחוק וסחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק. על-פי הנטען בכתב האישום, בין השנים 1998 ו-2002, מאז שהייתה המתלוננת - בתו של המשיב - בת 12 ועד שמלאו לה 16 לערך, נהג המשיב במספר רב של פעמים וכדרך שגרה, לנשק אותה על שפתיה ובשקע שבין צווארה לכתפה, לעסות את גופה ותוך כך ללטף את שדיה ולגעת באיבר מינה, להחדיר אצבעותיו לאיבר מינה בזמן שסבר שנרדמה במיטתו ולחכך את איבר מינו באיבר מינה או בבטנה. עוד נטען בכתב האישום כי בהזדמנויות שונות נהג המשיב להצמיד את כל גופו לגופה של המתלוננת, מלפנים ומאחור, ולחבק אותה שעה ארוכה. בכתב האישום אף נטען כי במקרה אחד הפציר המשיב במתלוננת כי תתקלח איתו, ומשזו סירבה, הציע שיעשו כן כשבגדיהם התחתונים לגופם. בסיום הרחצה, פשט המשיב את תחתוניו וחשף את איבר מינו בפני המתלוננת. בנוסף, יוחסה למשיב בכתב האישום התעללות נפשית במתלוננת, שהתבטאה בכך שנהג לאסור עליה לצאת לבלות עם בני גילה וכאשר בכל זאת היתה עושה כן, היה מקלל אותה וקורא לה "זנזונת" ו"פרחה". כן אמר המשיב למתלוננת כי התנסותה הראשונה בנשיקה עם גבר תהיה איתו בלבד ולא עם אחרים. בכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום, כך נטען, נהג המשיב לאיים על המתלוננת כי יתאבד אם יאבד אותה וכן כי אמה תמות אם תדע על מעשיו.
2. ביום 9.5.04 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום מתוקן, בו התווסף אישום שני נגד המשיב, המייחס לו עבירות של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק ותקיפת בני משפחה, לפי סעיף 379 וסעיף 382(ב) לחוק. בכתב אישום זה יוחסו למשיב מעשים של אלימות פיזית ונפשית בשני בניו ובאשתו. יחד עם כתב האישום המתוקן, הוגשה אף בקשה מתוקנת למעצר המשיב עד תום ההליכים, אשר הדגישה את מסוכנותו של המשיב לאשתו ולילדיו, נוכח מעשי האלימות הקשים והאיומים שיוחסו לו. כן נטען בבקשה כי קיים חשש ששחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי המשפט ולהשפעה על עדי התביעה, שהם ברובם בני משפחתו. לבקשת באי-כוחו של המשיב, אשר קיבלו את ההודעה על הגשת הבקשה המתוקנת אך בבוקר הדיון, החליט בית המשפט המחוזי כי הדיון בפניו יתנהל רק באשר לבקשת המעצר עד תום ההליכים בגין האישום הראשון, שבכתב האישום המקורי.
בהחלטתו מיום 11.5.04 קבע בית המשפט קמא, כי ישנן ראיות לכאורה למעשים המתוארים בכתב האישום, אף כי ישנו כרסום בראיות אלו ביחס לעבירת האינוס, נוכח תוצאות בדיקת הגניקולוג, אשר קבע כי קרום הבתולין של המתלוננת נראה שלם. עם זאת, סבר בית המשפט קמא כי ניתן להבטיח את מטרת המעצר בחלופת מעצר בבית אחיו של המשיב בראשון לציון, שכן לא מצא כי קיים חשש כבד או ממשי לפגיעה נפשית במתלוננת אם ישוחרר המשיב למעצר בית מלא בעיר אחרת, הרחוקה ממגורי המשפחה. על החלטה זו הגישה המדינה לבית משפט זה הודעת ערר, אשר יוחדה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בגין האישום הראשון בלבד, בהתאם להחלטתו של בית המשפט קמא.
3. ביום 16.5.04 קיבל בית משפט זה את עררה של המדינה (בש"פ 4514/04 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם)). בהחלטת בית משפט זה נקבע כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו על יסוד שלושה נימוקים מרכזיים. ראשית, צוין כי העובדה שקרום הבתולין של המתלוננת לא נפגע אינה סותרת את גרסתה ביחס למעשים שביצע המשיב ואין כרסום לכאורה בגירסתה. שנית, נקבע כי קיים חשש לתקינות ההליך המשפטי, שכן שחרורו של המשיב עלול להפעיל לחץ נפשי על המתלוננת, אשר יפגע ביכולתה להעיד. שלישית, עמד בית משפט זה על מסוכנותו של המשיב לבני משפחתו נוכח אופי העבירות החמורות שיוחסו לו.
4. ביום 4.11.04 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, בה נטען כי חל כרסום משמעותי בראיות התביעה וכן כי אין עוד חשש לשיבוש הליכי המשפט, כיוון שהעידו כבר כל קרובי משפחתו של המשיב. ביום 8.11.04 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר. בהחלטתו ציין בית המשפט קמא כי אינו דן בטענת הכרסום בראיות. כן עמד בית המשפט קמא על מסוכנותו של המשיב, הנובעת מכוח הנסיבות ומסוג העבירות שיחסו לו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לאחר שהעידו בני משפחתו של המשיב הוסר החשש כי שחרורו יפעיל על המתלוננת לחץ נפשי שיפגע ביכולתה להעיד. כן ציין בית המשפט קמא כי החשש לפגיעה אפשרית במתלוננת הוא כללי ובלתי מוחשי. לפיכך, קיבל בית המשפט את בקשתו של המשיב והורה על שחרורו למעצר בית בבית אחיו בקרית אתא, בכפוף להתחייבות עצמית בסך של 10,000 ש"ח וערבות צד שלישי של אחיו, בסך של 10,000 ש"ח נוספים. בנוסף, אסר בית המשפט קמא על המשיב ליצור קשר עם ילדיו, אשתו ואחיותיה וכן הורה על הפקדת דרכונו ועל עיכוב יציאתו מן הארץ.
על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שבפניי. טענת בא-כוח המדינה - לפיה לא ניתן לקיים את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר - נסמכת על שניים. ראשית, על החשש כי המשיב ישפיע על קרובי משפחתו לחזור בהם מעדותם או לשנותה; ושנית, על מסוכנותו של המשיב, הן כלפי המתלוננת והן כלפי ציבור הילדות.
5. דין הערר להתקבל. אמנם נכון הדבר כי בני משפחתו של המשיב כבר סיימו להעיד ולפיכך קטן החשש מפני שיבוש הליכי משפט. כמו כן, אין אני רואה לנכון להתייחס לטענת בא-כוח המדינה לפיה המשיב מסוכן לכלל ציבור הילדות, שכן לא הונחה בפניי תשתית עובדתית לביסוסה. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי בחלופת המעצר שהציע בית המשפט קמא יש כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב כלפי משפחתו (ראו והשוו: בש"פ 4953/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נכון גם כי המתלוננת אישרה כי המעשים המיניים שביצע בה המשיב הופסקו עוד לפני הגשת התלונה. עם זאת, מערכת היחסים שבין המשיב למשפחתו כפי שנחשפה, והתקיימה משך שנים, מלמדת על מסוכנותו שלא פגה עם סיום עדויותיהם. יש לזכור כי האישום הראשון מייחס למשיב מעשים חמורים ביותר של אינוס וביצוע מעשים מגונים בבתו בהיותה קטינה, תוך ניצול יחסי הקרבה ביניהם והאמון שנתנה בו בתו, כמי שאחראי לשלומה. האישום השני מצייר תמונה מקיפה של מערכת יחסים משפחתית מעוותת, בה שולטים האלימות והאיומים המופנים מצד האב כלפי אשתו ושני בניו. לא אחת קבע בית משפט זה כי מאופיים של אישומים כה חמורים, כגון אלו שיוחסו למשיב, ניתן ללמוד על מסוכנות (ראו: בש"פ 1575/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 5062/04 אלחרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). יתרה מכך, על פי הנטען בכתב האישום, המעשים המיוחסים למשיב אינם בגדר מעידה חד פעמית. מספרם הגדול של המעשים הללו והשנים הרבות במהלכן נמשכו, מלמדים על מסוכנותו הרבה. כוחות הנפש הנדרשים מבת המעידה על מעשים חמורים כל כך שביצע בה אביה, על רקע טענת האיומים שאיים עליה בעבר, מחייב מתן הגנה למתלוננת ולמשפחתה גם לאחר שאלה סיימו עדותם. אין מדובר בעדות של מתלוננת סתם, מדובר בבת אשר לכאורה היא ואחיה נחשפו לאלימות פיזית ומילולית מצידו של המשיב. בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי באיזון בין הדאגה לשלומם הנפשי והפיזי של בני משפחתו של המשיב לבין זכותו של המשיב לחירות, בנסיבות ענין זה, יש לתת משקל רב יותר להגנה על המשפחה מפניו (ראו והשוו: בש"פ 383/01 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם)). יש לקוות כי בית המשפט המחוזי, התביעה וההגנה יעשו מאמץ על-מנת להביא את משפטו של המשיב, העצור כבר מיום 21.4.04, לכלל סיום.
אשר על כן, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
ניתנה היום, א' בכסלו התשס"ה (14.11.2004).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /צש